תקופת הברונזה הקדומה 3300-2200 לפנה"ס (EB)

בראשית האלף הרביעי חל מעבר מהתקופה הפרהיסטורית לראשית ההיסטוריה האנושית. את המעבר מסמל ראשית השימוש בכתב. החל מתקופה זו מצויות תעודות כתובות ובהן ידיעות על החיים המדיניים, התרבותיים, הרוחניים והדתיים של עמי מצרים ומרחב הסהר הפורה. בדרום מסופוטמיה החלו להתגבש הערים הראשונות, ואילו במצרים נוצרה התשתית להקמת המדינה הפרעונית בעמק הנילוס. תקופת הברונזה הקדומה קודמת זמן רב לתקופת המקרא ההיסטורית, ולמרות זאת מצאנו לנכון להביא בפניכם תקציר של התקופה, מאחר שקשה מאוד לנתק תקופה זו מהתקופות שבאות אחריה, שכן תקופת הברונזה הקדומה, מהווה רקע ותשתית לתקופות הבאות ולהבנתן. התהליכים החשובים של המצאת הכתב, תחילתו של תהליך העיור, הריבוד החברתי והקשרים הבינלאומיים, כל אלה יובנו טוב יותר על רקע תקופת הברונזה הקדומה.
הפרדוקס הוא, כי בתקופת הברונזה הקדומה, עדיין לא הייתה ידועה סגסוגת הברונזה. למעשה חומר הגלם המתכתי העיקרי בתקופת הברונזה הקדומה, הוא הנחושת. השם השתרש כל כך במחקר הארכיאולוגי, עד כי לא נותר לנו ברירה אלה להשתמש בו גם כאן. תקופת הברונזה הקדומה נחלקת לארבעה חלקים המאפיינים שלבים שונים בהתפתחותה.
להלן החלוקה הפנימית של התקופות :
תקופת הברונזה הקדומה שלב 1 : 3000-3300 לפנה"ס
תקופת הברונזה הקדומה שלב 2 : 3000-2700 לפנה"ס
תקופת הברונזה הקדומה שלב 3 : 2700-2350 לפנה"ס
תקופת הברונזה הקדומה שלב 4 : 2350-2200 לפנה"ס
תקופת הברונזה הקדומה 1 מתאפיינת במעבר היישובים אל העמקים, ההר והשפלה. זהו שינוי מהותי ביחס לתקופה הקודמת, התקופה הכלקוליתית, בה התרכז הישוב בעיקר בצפון הנגב. מעבר זה התרחש ככל הנראה על רקע שינויי אקלים.
שלב זה הוא השלב הקדם עירוני בו עדיין התקיימו דפוסי ישוב כפריים.
קשרי חוץ: המאפיין את התקופה הם קשרי המסחר עם מצרים כפי שהם באים לידי ביטוי בכלי חרס וכלי צור מטיפוס מצרי שנמצאו בארץ.
קראמיקה: כלי החרס עשויים ביד ומתחלקים לשלוש משפחות:
הכלים הממורקים אדום שנמצאו בעיקר בצפון.
הכלים המעוטרים בפסים שנמצאו בעיקר בדרום.
הכלים הממורקים אפור שנמצאו בעיקר בעמק יזרעאל.
אלמנט קראמי המאפיין את תקופת הברונזה הקדומה על כל שלביה הוא "ידית המדף". זוהי ידית שטוחה ממוקמת משני צידי הכלי ולעיתים היא לא פונקציונאלית.
תקופת הברונזה הקדומה 2 ו-3  אנו עדים לשינוי בתפיסת המגורים של אנשי תקופת הברונזה הקדומה. אתרים אחדים ניטשים ולא נושבים יותר, בעוד מרבית הישובים הקיימים הופכים גדולים ועוצמתיים הרבה יותר. תקופה זו היא ראשית העיור. לראשונה בתולדות הארכיאולוגיה של א"י, ניתן להבחין באתרים עם ביצורים (שערים, חומות, סוללות ומגדלים) מבני ציבור, ארמונות ומקדשים, אלמנטים המצביעים על ריבוד חברתי. ממצאים חומריים שונים שנמצאו באתרים מעידים על תרבות חומרית מפותחת. גודלן של הערים לא היה אחיד וביניהן:
"ערים קטנות" 40-50 דונם: מגידו, תענך, לכיש, יריחו, בית שאן, תל אל-פארעה צפון.
"ערים בינוניות" 70-150 דונם: חצור, קדש, דותן, העי, גזר, ירמות, אפק, ערד, תל חסי.
"ערים גדולות" למעלה מ-200 דונם : תל דן, תל בית ירח, תל ערני.
ערים אלו מוקפות בכפרים וחוות, שחיים בסימביוזה עם העיר הגדולה, ולמעשה מהווים עורף כלכלי לעיר. הכלכלה של תקופת הברונזה הקדומה מתבססת בעיקר על גידול צאן ועל חקלאות, שבמרכזה עומדים גידול הגפן, הזית ועצי הפרי למיניהם.
קשרי החוץ: הקשרים ההדוקים עם מצרים מהשלב הראשון ממשיכים גם בשלב השני. בשלהי השלב השני פסקו לחלוטין קשרי החוץ עם מצרים, שהעבירה את הסחר צפונה לחופי סוריה ולבנון של היום. בשלב השלישי מתחזקים הקשרים עם סוריה וחוף הלבנון ובעיקר עם עיר החוף גבל.
קראמיקה: הכלים האופייניים לתקופה "כלי אבידוס" "כלים מתכתיים" ו"כלי בית ירח".
מנהגי קבורה: צורת הקבורה הנפוצה ביותר בתקופת הברונזה הקדומה, היא הקבורה במערות.
בצד הנפטרים הונחו מנחות קבורה, בעיקר כלי חרס, אך גם תכשיטים ,כלי נשק וחפצים אישים אחרים, המעידים ככל הנראה על תפיסה שהמת עובר לעולם אחר בו יזדקק לכלים ולחפצים שונים, בדיוק כפי שהשתמש בהם בעולם הזה.
כלי הנשק:
אלה- כלי נשק אופייני לתקופה, ראשי האלה עשויים בעיקר מאבן.
גרזן האפסילון- סוג של גרזן קרב המהווה "מאובן מנחה" לתקופת הברונזה הקדומה.
פגיון- כלי נשק  המופיע לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה.
החנית- כלי נשק המופיע לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה. 
תקופת הברונזה הקדומה 4 התרבות העירונית שוקעת עד התמוססותה כליל סביב שנת 2200 לערך. סיבת ההתמוטטות של תרבות הברונזה הקדומה עדיין לא הובררה די הצורך. האם היה זה גל של פלישות מהצפון? מסעות מלחמה מדרום של מלכי מצרים?
מלחמות פנימיות בן ערי הממלכה השונות? קריסה מערכתית פנימית של החברה?
סיבה אקולוגית ובמרכזה ירידה בכמות המשקעים? או שמא כולן יחד?!
החוקרים עדיין חלוקים מה היא הסיבה שהביאה תרבות זו לסיומה, אולם כך או אחרת, עובדה אחת נותרה בעינה, התרבות העירונית המפותחת של תקופת הברונזה הקדומה, נעלמה. מן הראוי לציין שגם במרחב המזרח הקדום, ובעיקר בשני המוקדים העיקריים מצרים ומסופוטמיה, חל תהליך דומה של התמוטטות מסגרות פוליטיות קיימות. במצרים מקבילה תקופה זו לשושלת השישית, האחרונה בשושלות הממלכה הקדומה, ואילו במסופוטמיה, אלו שלהי ימי ממלכת אכד האדירה. לעומתן, ובהשוואה לארץ ישראל, הערים בסוריה הפנימית ובחוף הלבנון ממשיכות בפריחתן. כמה מעריה של ארץ ישראל, בעיקר בצפונה, מחזיקות מעמד ונהרסות או ניטשות רק בסופה של התקופה. ביניהן הערים: בית שאן, מגידו ובית ירח.
רמז אולי למה שהתרחש בתקופה זו בארץ ישראל יש לשאוב מ"כתובת אוני" שבמצרים.
הקראמיקה בשלב האחרון היא המשך ישיר של מסורת תקופת הברונזה הקדומה של השלבים הקודמים, אם כי ראויים לציון מספר שינויים בולטים המאפיינים שלב זה:
"כלי בית ירח" נעלמים לחלוטין. "הכלים המתכתיים" ו"כלי אבידוס", אומנם ממשיכים להתקיים, אם כי במספר צורות מוגבלות וניכר בהן תהליך של התנוונות. כמו כן ניכרת ירידה משמעותית במספר הכלים המעוטרים בצביעה וחיפוי. לעומת זאת, מופיע טיפוס חדש של קנקן המתאפיין בעיטור של רצועה בולטת, מעין חבל המקיף את בסיס צווארו. תהליך התנוונות זה משקף את תקופת הברונזה הקדומה בשלב האחרון עד להיעלמותה של תרבות זו מן המפה היישובית בא"י.